מינהל מקרקעי ישראל נואש מניסיונותיו לאכוף את החוק בהרחבות היישובים החקלאיים.

האגודה לצדק חלוקתי חוזרת ומתריעה כי המצב בו נגבים כספים עודפים מהמבקשים להתיישב בהרחבות היישובים עומד בניגוד לחוק וכי על המינהל להתחיל לשווק קרקעות אלה בדרך של מכרז ובהתאם לעקרונות השוויון והתחרות ההוגנת על משאבי הציבור.

חוות דעת של היועץ המשפטי במינהל מקרקעי ישראל, עו"ד יעקב קוינט, מיום 3.3.2010, חושפת תמונה עגומה באשר לגביית הכספים האסורים בהרחבות למגורים ביישובים החקלאיים.

בחוות הדעת נסקרות ההחלטות המיטיבות שהתקבלו במשך השנים, שבגינם אפשרו ליישובים החקלאיים לייזום הרחבות, על ידי תכנון מגרשי מגורים על שטחים המהווים חלק מהמשבצת החקלאית של הישוב (וזאת למרות שכזכור שטחים אלו נמסרו למתיישבים לשם מגורים ועיבוד חקלאי בלבד).

בפועל, במרבית היישובים ניצלו את זכות הייזום לצורך גביית כספים עודפים ממתיישבים חדשים בהרחבות (להרחבה בעניין ר\' כתבה קודמת) וגם היום, כפי שקובעת חוות הדעת, ישנם יישובים אשר ממשיכים לגבות ממועמדים את הכספים האסורים (אם כתנאי לקבלת המלצת האגודה ואם בדרך של שווק כבניה מרוכזת בלבד (חוות הדעת בסעיף 13).

עוד עולה, כי המינהל מצידו כבר התייאש מניסיונותיו לאכוף את החוק, שכן: "חרף ניסיונות המינהל למנוע את תופעת גביית הכספים האסורים באמצעות תצהירים עליהם נדרשו לחתום האגודה והמתיישבים וכן על ידי "הקפאת" הרחבות בהם התקבלו תלונות על גביית כספים אסורים, המינהל מתקשה במניעת תופעה זו. השיטות בהן נוקטות האגודה על מנת לגבות כספים על חשבון הקרקע מבלי שגביה זו תובא לידיעת המינהל או תעמוד, לכאורה, בסתירה להחלטת המינהל, מגוונת וכוללת גם חתימה על עסקאות פיקטיביות במטרה לאפשר גביית כספים". (סעיף 14 לחוות הדעת).

בהקשר לכך, חוות הדעת אף מפנה להתייחסותו של השמאי הממשלתי הראשי, אייל יצחקי, שסבור שהפתרון המומלץ למניעת הכספים האסורים הוא שיווק קרקעות אלה בדרך של מכרז. תוך שהוא מתריע כי אמצעים אחרים לא יועילו: "...אני צופה שגם אם נגבש נוהל מוקפד ונוקשה של בקרה על שומות אלה נתקשה להלחם בתופעת הכספים האסורים. לפיכך הפיתרון המומלץ לטעמי למניעת תופעה זו היא שיווק קרקעות אלה בדרך של מכרז".

האגודה לצדק חלוקתי סבורה כי ראוי שמינהל מקרקעי ישראל יחזיר לידיו את השליטה בקרקע הציבורית ויקצה אותה באופן שוויוני ובהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי.

הרחבות היישובים החקלאיים הינם קרקעות ציבוריות, משאב שהינו בבעלות כלל הציבור. משכך, מתן אפשרות לקומץ לייזום בקרקעות אלה, ללא תשלום הוגן למדינה, ללא עריכת תחרות הוגנת ותוך ניצול זכות זו להפקת רווחים על חשבון הציבור המעוניין להתיישב בהרחבות, הינה פסולה מעיקרה ויש להפסיקה לאלתר.